כאשר משנים את אורכו של השריר משתנה מתיחותו. מתיחות זו קרויה "מתיחות פסיבית". כאשר השריר רפוי לחלוטין המתיחות הפסיבית שווה לאפס וככל שנאריך את השריר עוד, כך תעלה מתיחותו (עד שלבסוף הוא… יקרע). הקשר בין אורך השריר לבין מתיחותו הפסיבית אינו ליניארי (ע"ע מודל המכונה המתכווצת), כפי שניתן לראות בתרשים (עקומה ימנית).
כאשר מגרים את השריר (בגירוי חשמלי ישיר, או על-ידי גירוי העצב המעצבב אותו) הוא מתכווץ. במידה וקצוות השריר מעוגנים למקומם ואינם יכולים לנוע (תנאים איזומטריים) גורם הגירוי לעליה במתיחותו האקטיבית של השריר.
אי אפשר לקבוע באופן ישיר את היחס בין אורך השריר לבין מתיחותו האקטיבית שכן בכל אורך ואורך מתווספת למתיחות האקטיבית גם המתיחות הפסיבית ולמכשיר המדידה אין דרך להבחין בין השתים. המתיחות שמתפתחת בשריר בעקבות גירוי (המתיחות הכללית) כפונקציה של אורכו נתונה אף היא בתרשים (tension during contraction).
משתי העקומות הנ"ל ניתן לחלץ בקלות רבה את היחס בין אורך השריר לבין המתיחות האקטיבית (Active) פשוט מאד על-ידי חיסור הגרף המתאר את המתיחות הפסיבית מהגרף של המתיחות הכללית:
המושג normal working range מתייחס לתחום האורכים בו מצוי השריר באופן טבעי כשהוא מעוגן למקומו בשלד (בסביבת האורך L0).
|
|
|
